|
|
אודות
אני לא אוהבת לספר על עצמי.
אין בי שום דבר מיוחד, סתם נערה רגילה מהמרכז.
אני אוהבת לכתוב, לצייר, ולרקוד.
אין לי ממש עוד מה לספר...
אם מישהו\מישהי צריכים עזרה, התייעצות,לפרוק,או סתם לדבר אני פה...האימייל שלי הוא frliori1@gmail.com אני ינסה לענות הכי מהר שאוכל(:
תודה לכל מי שקורא,אוהב,ומגיב!
שלכם,
-Darkness
|
|
|
הילדה בשחור | | צעד אחר צעד, היא צועדת אל הסוף. לבושה כולה שחור, נשימה ארוכה נשמעת, הרוח מלטפת את פניה הנפוחות מדמעות. היא מסתכלת סביב, רוצה להביט בעולם בפעם האחרונה. ״למה הכול חייב להיות כל כך קשה? למה כל מה שאני עושה אף פעם לא מספיק?״ מחשבות כאלה ועוד זורמות בקצב מסחרר. מה בסך הכול היא ביקשה? להשתלב? להיות כמו כולם? את אהבותו? החיים לא אמורים להיות כאלה מסובכים. מידי פעם עולות בראשי מחשבות, מי התחיל עם כל השטויות האלה, אנורקסיות, לחתוך, פופלאריות, האהבה...שתכחד! נמאס לי מכולם! צעדה הופכים להיות מהירים יותר ויותר ובלי משים היא מתחילה לרוץ. אנדרלין מטורף התחיל להשתולל בעודה רצה על חוף הים. אחרי שנרגעה, התחילה לטפס על הצוק. ״מוות מהיר, זה הפיתרון״ בשביל מה צריך לסבול? עדיף לי להגן על אנשים, לדאוג למי שאני באמת אוהבת. אז מה אם הם לא יראו אותי...העיקר שאני אראה אותם.
פתאום, היא קלטה תזוזה במים. דג? היא שאלה את עצמה בסקרנות. מהר היא ירדה, ולעיניה התגלה מחזה מדהים, קבוצת דולפינים באמצע האוקיינוס. היא חייכה. הרי הם החיה האהובה עליה. היא נכנסה למים והתחילה לשחות איתם, לגעת בעורם החלק. מהר מאוד השמחה עזבה אותה. בעצב היא ליטפה את הדולפינים ליטוף אחרון, ומיהרה שוב לקצה הצוק. מלמעלה, היא ראתה את הדולפינים שעליה מסתכלים. מעניין אם הם מנסים לעודד אותה, או לגרום לה לקפוץ. אבל לא היה לה כוח לחשוב.
רעם הרעים מרחוק, סימן שסערה מתקרבת. ואת הסיפור של הילדה בשחור, רק הדולפינים יוכלו לזכור. |
|
|
|
|
 | אני חייבת לומר שלא הבנתי. אבל... אני רוצה לבקש מימך, לקרוא את הפוסט האחרון שלי. זה לא בישביל 'תגובות' או 'צפיות'. ממש לא. זה בישביל להראות לך, שהחיים לא כל כך נוראים. |
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
|
|
;){kind=link}