אני לוקחת מעיל ויוצאת החוצה.
מסתכלת סביב ושואפת אוויר,
ונותנת להרגשה להשתלט על גופי.
מביטה למעלה ורואה כוכבים,
ובלי לחשוב משאלה נפלטה מפי.
בשקט של הלילה אני סוף סוף יכולה לחשוב,
מה אם כל זה היה חלום?
בשקט בשקט, כשאף אחד לא רואה,
אני מביטה בתמונה שאף פעם לא תיהיה.
כי אותי עזבת כבר לפני שנים,
והשארת אותי להתמודד עם הקשיים.
מבלי להחזיר מבט לאחור,
אני מנשקת אותך נשיקת לילה טוב.
ואולי רק כשאני אעלם אל החור,
מי שבאמת אכפת לו יחזור.
בשקט בשקט, בלי שאף אחד יזכור,
הלך עוד צעיר לעולמו.
ואני, צריכה להשאר חזקה,
כי מה שעבר עלי אף אחת לא תדע.
;){kind=link}